<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' זירא</h1>
<h2>דף יט.</h2>
ור' זירא היה חזרן במצות, כדאיתא בפ' בכל מערבין [ערובין כ"ח ע"ב] ר' זירא כי הוה חליש מגירסיה הוה אזיל ויתיב אפיתחא דרב יהודא בר אמי אמר שכיחי רבנן דעיילי ונפקי איקום מקמייהו ואקבל אגרא. וחוזר אני עוד להביא ראיה כי ר' זירא רבו של ר' ירמיה אין זה ר' זירא תלמיד דרב דה"ג בפ' אחרון במס' זבחים הל' שהיה ר' (ישמעאל) [שמעון] אומר ובגמרא מאי טעמא דר' שמעון אמר ר' אילא אמר רשב"ל [דאמר קרא] לא תעשה ככל אשר אנחנו עושים וגו' עד וגלגל לגבי שילה מחוסר זמן הוא, וקאמר רחמנא לא תעשו, א"ל ר' ירמיה לר' זירא אי הכי מילקי נמי לילקי אלמא אמר ר' זירא הכת' נתקו לעשה, מדקאמר ליה אלמא א"ר זירא וכו' ולא א"ל והא מר הא דאמר שמע מינה דר' זירא אחר היה. ואין לדחות ולומר דרך התלמוד כך כההיא דסנהדרין פ' ד' מיתות [ס"א ע"ב] ובההיא דכלל גדול [שבת ע"ב ע"ב] דפליגי אביי ורבא בעובד מאהבה ומיראה וכן נתכון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר ואמ' רבא התם דתניא חומר בשבת משאר מצות וכו' דקא שקיל וטרי התם אלא מאהבה ומיראה הניחא לאביי אלא לרבא וכו', ולא אמר אלא לדידי, דהתם שיטפא דתלמודא נקט ואזיל אבל הכא הוה ליה למימר והא את הוא דאמרת או והאמרת כדקא"ל בכיצד הרגל [ב"ק י"ט ע"א] גבי היתה מהלכת והתיזה צרורות וכמה זימנין בההיא הל' והאמרת אי נמי והא מר הוא דאמר הכי, והכא מדלא א"ל ש"מ שנים היו, והשלישי בימי אביי ורבא ורבה בר מתנא ואחד רב זירא כן המשמעות של הלכות ובהל' דספק דרוסה באילו טריפות [חולין נ"ג ע"ב] בעי אילפא יש דרוסה בסימנין ותו בעי סימנין שנדלדלו בכמה ותו בעי ר' אמי (המסה) [המסמסה] מהו ועל כל בעיא ובעיא אמר רב זירא הא דבעי אילפא והא דבעי ר' אמי כבר פרשה מר ומר, בספר שלי כך כתב רב זעירא ורב זירא, ור' זירא תלמיד ר' אסי עלה קודם ר' אבא, דה"ג התם בהל' שמוטת ירך בעוף [חולין נ"ז ע"א] כי סליק ר' אבא אשכחיה לר' זירא דיתיב וקאמר וכו' עד א"ל בחיי מורי בתר דסלק מר להכא הוה לן פתחון פה קמיה דרב הונא, ור' זירא אף תלמידו של ר' אמי היה כדאיתא בכיסוי הדם הל' חרש שוטה וקטן ששחטו [שם פ"ו ע"ב], וגרס' הת' ר' אבא בריה דר' חייא בר אבא ור' זירא הוו קיימי בשוקי דקיסרי אפיתחא דבי מדרשא נפק ר' אמי אשכחינהו וכולהו אעפ"י שר' אמי היה לו בית המדרש בקיסרי מדרשו בטבריא כדאיתא בפ"א דשבת [י' ע"א] [וע"ע ברכות ח' ע"א] דר' אמי ור' אסי הוו להו תליסר בי כנשתא בטבריא, ברקת היה והוא טבריא, או ציפורי, וגרסי' נמי בברכות פ' תפילת השחר הל' ושל מוספין כל היום [כ"ח ע"א] ר' זירא כי הוה חליש מגירסא הוה אזיל ויתיב אפיתחא דר' נתן בר טוביה אמר כי חלפי רבנן איקום מקמייהו ואקבל אגרא, [נפק אתא ר' נתן בר טוביה] אמר [ליה] מאן אמר הל' בי מדרשא א"ל הכי אמר ר' יוחנן [אין] הל' כר' יהודה, ונראה כי זה ר' נתן היה בארץ ישראל ולאחר שעלה וכמו שהיה נוהג בבבל כמו שכתבתי למעלה דרב יהודה בר אמי היה בבבל אף בארץ ישראל נהג כן, ונראה כי לאחר פטירתו של ר' אלעזר וכ"ש דלאחר פטירת ר' יוחנן היה זה מדקא"ל משום דמספקא לי בר' אלעזר ולישייליה אלא ש"מ דלא היה אז בעולם, או שמא ר' אלעזר הראשון היה כמו שכתבתי בסדר אלעזר ואי גרס רב נתן אידי ואידי בבבל היה ופעמים כאן ופעמים בבי רב יהודא בר אמי.
